ישראמן אילת ינואר 2015
לי זה היה ברור תמיד איש ברזל ראשון עושים בבית שלנו באילת. פעמיים לפני עשיתי את החצי איש ברזל . הכול מוכר וידוע מראש .שחיה בים המדהים של אילת רכיבה בעליה הקשה לנטפים וריצה בירידה תלולה לכיכר מרדיאן . רק פעמיים !!!
מה שהוביל לשנה שלמה של דמיון מודרך על כמה נקודות לאורך המסלול המלא של הישראמן .
שנה של פנטזיה על הרגע שאני יורד אחרי רכיבה של 180 ק"מ ומקבל את התיק להחליף לריצה. (המציאות היתה הרבה יותר דרמטית פלוס מתחרה בחדר שהסכימה לסובב לנו את הגב כאשר אני ויובל רייז החלפנו את בגדי הרכיבה לריצה).
שנה של ציפייה לקבל את הצמיד השלישי בדרך הגולשת אחר כך לקו הסיום (הכרטיס בדרך לסיום, תודה ענקית למקס מטריקס שהיה שם במקרה או שלא וגם ביטח אותי לתחרות )
ולבסוף התמונה הסופית בקו הסיום של להרים את הידיים עם הסטיקלייטים (צהוב וכחול ) שקניתי מראש בחנות לחיילים ברעננה.
למען האמת כמה שחשבתי שיהיה קשה היה קשה יותר וכמה שחשבתי שיהיה מרגש בסיום היה מרגש הרבה יותר. אין באמת דברים כאלו. התחרות הזו מוציאה ממך רמות של אדרנלין וכוחות שאין לך מושג מאיפה הם הגיעו .
ברצוני להודות להמון אנשים שליוו אותי בשנה האחרונה בדרך לקו הסיום . (מבקש מראש סליחה אם שכחתי מישהו )
לאריאל הלר האחד והיחיד המאמן שלי ושל עמוס שביט שבנה לנו תוכנית הגיונית ונכונה כדי שנוכל לעמוד ביעד . ליווה אותנו עד לאילת והחדיר לנו לראש שזה אפשרי.
לחברים של שניאור , קבוצת הריצה שלי שאתם אני מתאמן כבר ארבע שנים שדחפו אותי קדימה במסע הארוך הזה. (תודה אישית לכול אחד מכם)
אין כמו הקבוצה הזו ולא תהיה.
לד״ר דני גולדשטאוב שרץ איתי את הק"מ האחרון וצעק בלי טיפת בושה ״הנה מגיע אירונמן״ וריגש אותי בטרוף.
לענב ברגר שמש שבהר לעמק בשנה שעברה באחת הריצות המשותפות זרקה לי ״תרשם מה כבר יכול להיות״ .
לגיל מרגלית חבר קרוב שירד איתנו פעמיים לאילת כדי לעשות את החצי איש ברזל.
לעמית לוי איש ברזל אמיתי שהסיפור שלו ושל שניאור חשין ז״ל בדרך לאיש הברזל שלהם היווה לי השראה לאורך כול הדרך. עמית הגיע לקו הסיום וברגעים של האחרי שבקושי יכולתי לעמוד על הרגליים עזר לי לקחת את האופניים והתיקים לחדר וסגר איתי עוד מעגל בדבר המופלא הזה שנקרא החברים של שניאור.
לכול שאר החברים שתמכו בי לאורך התקופה הזו ועודדו שזה אפשרי מי מקרוב ומי מרחוק . מי שהבליח בחיי ונעלם ומי שנשאר עד הסוף.
למשפחה שלי שנתנה לי את הזמן והשקט לשעות הארוכות של הרכיבות בשבת בכלל ושאר האימונים במהלך השבוע בפרט.
והאחרון אחרון חביב לעמוס שביט השותף שלי לדרך הארוכה והקשה האיש שבלעדיו לא הייתי עושה את זה בחיים. שבקיץ 2012 קנינו לראשונה את אופני הכביש. רכבנו 30 ק"מ במשולש והתפרקנו , שבועיים אחרי עלינו את נס הרים לראשונה בלי קליטים וכמה חודשים אחרי עשינו את החצי איש הראשון שלנו באילת. עמוס כבר אז הצהיר שיום אחד נעשה את המרחק המלא בימים שזה נראה חלום רחוק מאוד.
בשנה האחרונה העברתי עם עמוס עשרות שעות ברכיבות השבת הארוכות בבקרים החמים של הקיץ ובבקרים הקפואים של החורף במרובע , במשולש , בבית גוברין ובנס הרים. עמוס אתה איש ברזל בכול איבריך פלא שלא נולדת עם הקעקוע של האיש ברזל.
תם ונישלם אחד הפרויקטים הקשים והמאתגרים בחיי.
יום שישי, 30 לינואר 2015 אילת חייכה אלי בענק .
.
