המרתון הראשון שלי . 6.1.11
תוצאה : 4:13:19
שנים רבות לפני שחשבתי בכלל לרוץ מרתון התחלתי לרוץ . עוד בשנים לפני הצבא הייתי יוצא מבית הורי ברחוב הציונות , רץ לכיוון צומת קריית אתא לאורך הכביש החשוך מסתובב וחוזר . משהו כמו שישה ק"מ . גם בהמשך חיי בצבא וכמובן גם אחרי הייתי מקפיד על ריצות למרחקים עשר ק"מ פה עשר ק"מ שם לא יותר מזה . שעברתי לרעננה בערך בשנות השלושים שלי השתתפתי במרוץ רעננה שהוא מרוץ למרחק של עשרה ק"מ ואפילו הצלחתי לסיים אותו בגאוה בפחות משעה .
בשנת 2005 אזרתי אומץ לראשונה ונסעתי לבית שאן לרוץ את החצי מרתון הראשון שלי . קצת הלכתי יותר רצתי וסיימתי את המרוץ בזמן של 2:31 . שנה אחר כך כבר הצלחתי לשפר במעט לזמן של 2:06 .
בשנת 2009 סיימתי את בית שאן ב 2:04 וחלמתי על הרגע שאצליח לרדת משעתיים לחצי מרתון .
בשנת 2010 קרה משהו למישהו שהיה רחוק ממני ובכלל לא הכרתי . למעשה מעולם לא השפיע עלי מישהו כל כך בלי שבכלל הכיר אותו . שניאור חשין ז" ל .
18 ביוני 2010. שניאור חשין יצא לרכיבה עם עמית לוי ונהרג . שניאור איש חזק שהיה בשייטת בן לשופט משאל חשין נהרג ומופקר על הכביש לאחר שנהג מסומם פגע בו . הקשר היחיד שלי למשפחת חשין היה שנהגתי להקשיב לאביו ברדיו כאשר היה מתארח בתוכנית הבוקר של אילנה דיין . באחד הבקרים עוד לפני ששניאור נהרג דיבר השופט חשין על פסק דין שפסק בעקבות הפקרה של פצוע על ידי נהג דורס .
המקרה של שניאור והגורל הכו בי חזק באותו יום שישי . כמה שבועות אחר כך טל פפרני חבר של שניאור מהשייטת מחליט להרים רעיון להרשם למרתון טבריה הוא וחבריו ולגייס כמה שיותר אנשים אשר ירוצו לזכרו של שניאור . דנית, אשתו של שניאור ז"ל מצטרפת גם לקבוצה. כך למעשה הוקמה קבוצת "החברים של שניאור " או החש"ש .
אלו הם ימי ראשית הפיסבוק אני שומע על הקבוצה כנראה באחת מתוכניות הבוקר בגלי צה"ל עושה חיפוש בפייס ורואה שקמה קבוצה . לא הכרתי אף אחד מהקבוצה . שלחתי הודעה לטל והצטרפתי לאימונים . מאמן הקבוצה היה אריאל הלר . האיש בעייני הכי מתאים להביא אותך למרתון ראשון . עטור קרבות וניסיון עם המון בטחון עצמי ויכולת כמובן להחדיר בנו שתוך כמה חודשים נצליח לעשות את זה ולהגיע לקו הסיום בטבריה שלמים ומאושרים .
האימונים היו בעיקר בפרק הירקון , מחנה אימונים בקיבוץ אשדות יעקוב . ואת הריצה המסכמת למרחק של 36 ק"מ עשינו באזור מושב עמיקם . בקושי סיימתי את המסכמת ולגמרי לא היה ברור לי איך אצליח לרוץ את המרחק המלא .
הרבה מהמשפחה שלי הגיעו לאירוע שבאמת נראה כמשהו היסטורי , קשה ומיוחד . אימי אבי ההורים של אישתי אחותה של אישתי , בעלה הילדים כולם הגיעו וכמובן המשפחה שלי אשתי ועומר .
קצת לפני הזינוק החברים של שניאור הפריחו בלונים לזכרו של שניאור בטכס מאוד מרגש וזהו יצאנו לדרך . מרתון ראשון הוא מרתון בעיקר עם המון חששות . האם אפגוש את הקיר ? כמה ג'לים יש לצרוך ? כמה לשתות ? איך ארגיש ? האם אצליח לעמוד ביעד שלי ?
אני בעיקר רציתי לסיים את המרתון בכבוד לרוץ ולהנות . המרתון הראשון שלי הסתיים לאחר 4:13 שזה בדיוק 6:00 לק"מ . טל פפרני מייסד הקבוצה רץ כל הדרך עם דנית וכאשר דנית הגיעה לקו הסיום זאת בהחלט היתה התרגשות גדולה .
התחושה של אחרי היתה בעיקר של וואו עשיתי משהו אישי בהחלט גדול . אז מה מכאן ? איך ממשיכים ? האם הקבוצה תמשיך ? המשך הדרך שלי בפוסטים הבאים .
תמונות ממרתון טבריה :
[huge_it_slider id="2"]
עמוס שביט מספר על המרתון הראשון :
לינק לסרט שנעשה על המרתון הראשון.
לינק נוסף על ההכנות למרתון הראשון ועל המרתון הראשון.
