אחרי שבאירונמן של טבריה אני מזנק לא לגמרי מוכן לתחרות מה שבעיקר בא לידי ביטוי בריצה הממש גרועה שלי בתחרות והסיומת הממש גרועה שלי אני מחליט ליצור עם עם המאמן גיל ווינר מאמן מאוד מנוסה שיבנה לי תוכנית אימונים לחודשים לישראמן 226 באילת .

חודשיים של אימוניים לא קלים בבריכה, בריצה וכמובן באימוני רכיבה ותאריך התחרות שוב מתקרב .

בפעם החמישית אני אורז את החפצים את הציוד את האופניים ויורד שוב למלון ריביירה הפעם כבר ביום רביעי .

תדריך , אריזת הציוד , הלילה של לפני , המחשבות מנסה לישון קצת .

התארגנות בבוקר ושוב העמידה על קו המיים הקרים של הים האדום . החליפה קצת מצננת את הקור אבל הגוף דרוך ומוכן .

תדריך קצר שוב מצופי השחיה לא ברורים . שוב מצוף אחד זה ימינה והשני שמאלה . בגדול באילת צריך לשחות למצוף הכי רחוק לפנות שמאלה לעוד מצוף ואז לחתוך הכי חזק באלכסון לכיוון המשפך יציאה לצאת מהמיים ועוד הקפה נוספת .

אני שוחה עם חליפת טריאתלון שלמה מתחת לחליפת השחיה .  הפעם זה עובד אני מצליח לייצר שחיה סבירה לצאת מהמיים אחרי 1:41 דקות .

תוך 11 דקות אני מצליח להתלבש לשים את חולצת הרכיבה על חליפת הטריאתלון ולצאת לדרך .

אני עולה בזמן סביר לגמרי את העליה לנטפים אבל הקסדה מציקה לי כל הזמן . כנראה שאחרי מנח השחיה הארוך הצוואר לא במיטבו ברכיבה . אני עוצר מייד אחרי העליה ושם עלי את מעיל הרוח . הרגשתי קצת מסוחרר שתיתי ויצאתי לדרך שוב .

הרכיבה לסיירים נקודת הסיבוב הראשונה אני רוכב בצורה סבירה 1:46 . הרוח שהיתה בגב מאוד תרמה כנראה למהירות .

אבל שאני מסתובב אני חוטף את הרוח לפנים והרכיבה מואטת ממש . קשה לי ברכיבה חזרה מאוד . אפילו עצרתי פעם נוספת להתרענן .

לוקח לי 2:33 שעות כדי לחזור זמן של נצח במונחים של התחרות בשעה 13:48 אני מגיע לנטפים .התחרות בנקודה זו די גמורה ואני מבין שאין לי שום סיכוי חוץ מנס לסיים את התחרות שעה סבירה להגיע לנטפים היא עד 13:15 .

רק שנה קודם רכבתי את המקטע הזה בזמן של 1:45 ואכן הגעתי לנטפים עד 13:15 .

אני יוצא לדרך ונותן הכל רוכב את ה 45 ק"מ הבאים עד לעובדה בזמן של 1:40 אני מגיע לעובדה בשעה 15:30 יודע שצימצמתי קצת את הפער על הקאטאופ אבל שהסיכוי לסיים עדיין אפסי .

אני יוצא למסע חזרה של 45 ה ק"מ האחרונים . רכיבה כנגד הסיכויים שאני יודע בוודאות שבקר התחרות יובל רייז יתפוס אותי בדרך חזרה ויאסוף אותי לאוטובוס ושם התחרות תגמר לי .

לשמחתי אני עוקף שני רוכבים לפחות ואני מבין שיש מצב שיובל יתעכב איתם. החזרה לוקחת לי שעתיים גם כנגד רוח אבל פחות חזקה מהבוקר .

לנטפים אני מגיע קצת אחרי חמש וחצי יובל הבקר לא תפס אותי לשמחתי השטיח עדיין קיים . זורק את האופניים מחליף לריצה ויוצא לדרך במורד ההר החשוך כאשר רכב משטרה מלווה אותי ומאיר את הדרך .

ברור לי שאני הרץ האחרון שירד מההר אין עוד רצים אחרים . כי יובל אסף אותן לרכב .

באמצע הדרך רץ מספר 143 מצטרף אלי . מסתבר שיובל לא אסף אותו לרכב אלא אישר לו להמשיך את התחרות ולמעשה ליווה אותו עד ל T2 כאשר הוא מאיר לו את הדרך .

אני ורץ 143 מדברים קצת . מגיעים ביחד לכיכר מרידיאן . אני קצת מתעכב בכיכר כי אני מחפש את התיק שהפקדתי לפני התחרות תיק צרכים מיוחדים . לצערי התיק לא נמצא ואני מתחיל את העליה לריף הדולפינים . אני רץ לגמרי טוב . ישר ולא מכופף שומע מוזיקה ונהנה מהריצה . באותם רגעים לא חשבתי על כלום רק להתקדם ולרוץ ישר וזקוף . בדיעבד רצתי יחסית לאט אבל בהחלט נחוש לא שבור אפילו נהנתי מקטע הריצה .

באחת ההקפות ליד מלון ספורט אני פוגש מכרים ותיקים אשר מצלמים אותי אני די מאושר והאמת ממש לא מודע שאני קרוב לקאטאופ של ה 17 שעות .

מכאן אני יוצא להקפה האחרונה מאושר ושמח .

אני מסתובב בריף הדולפינים ומיד אחרי שיירה שלמה של מד"א אופנוענים מלווים אותי במורד הירידה לכיכר מרידיאן כבוד שרק מלכים יכולים לזכות . מלכים או מקום אחרון בישראמן .

כיף לי מאוד בריצה למטה . שום תחושה לא טובה להפך תחושה חזקה וטובה .

קצת ליד הקניון האדום ילד בשם סער [שם משפחתו שמור במערכת ] ילד מקבוצת מעוז טריאתלון מגיע אלי בריצה ומודיע לי שהוא ירוץ איתי עד הסוף .

הפירגון והרצון של סער מטיסים אותי קדימה . הוא מפנה לי את הדרך צועק לאורחי העיר אילת לזוז ודואג שארוץ הכי הכי מהר שאני יכול .

את רץ מספר 143 אנחנו משאירים מאחור וסער ואני מגיעים ראשונים לקו הסיום קצת פחות מ 17 שעות .